מחאה מול בית שרת המשפטים איילת שקד - 07.09.2017


07.09.2017 - עצרת מחאה מול בית שרת המשפטים איילת שקד על מעצרם של הבלוגרים לורי שם טוב, מוטי לייבל ועו"ד צבי זר העצורים מעל ששה חודשים וטרם החל משפטם. עיסוקם העיקרה של הבלוגרים היה על המדיניות הדורסנית של משרד הרווחה נגד אוכלוסיות מוחלשות. משרד הרווחה פועל לאורך עשרות שנים שנים בצורה דורסנית נגד אוכלוסיות מוחלשות החל מפרשת העלמותם של ילדי תימן, פרשת ילדי הגזזת, ועד ימינו בהוצאת ילדים מביתם בועדות סטטוטוריות שיצר המשרד המכונות ועדות החלטה. ועדת גילת לבדיקת התנהלותן של ועדות ההחלטה קבעה שורה של המלצות מסקנות חשובות על דרך התנהלותן הלא הוגנת של ועדות אלו אולם משרד הרווחה אינו מיישם המלצות אלו. משרד הרווחה לא מיישם אף המלצות בעיקר זכויות משפחות וילדים מוחלשים, של ועדות בדיקה כגון מבקר המדינה, ועדת סלונים נבו, ועדת רוטלוי ועוד.

עובדות סוציאליות מעודדות אמהות לנטוש תינוקות עם תסמונת דאון בבית חולים

ואז העו"ס אמרה: "את יכולה להשאיר את התינוק כאן" , איריס ליפשיץ קליגר , ynet , 27.08.2017

עשרות אמהות לתינוקות עם תסמונת דאון מעידות: זמן קצר לאחר הלידה הציג בפניהן הצוות הרפואי את האפשרות להשאיר את התינוק בבית החולים. בתי החולים מכחישים, אבל 21 אמהות מתעקשות: "מיד אחרי הלידה, נכנסו לחדר עובדות סוציאליות כדי 'להסביר מה המשמעות'. ניסו להוביל אותנו לחשוב שאנחנו לא מסוגלים לטפל בו"

לצפיה / הורדת הכתבה בפורמט pdf הקלק כאן

שבועיים אחרי לידת בנם הבכור, הגיעו ויקטור ויסמין גיא לבית החולים מאיר בכפר־סבא כדי לערוך בדיקות גנטיות לרום הקטן, שנולד עם תסמונת דאון. "כשהגענו, אחת הרופאות שקיבלה אותנו אמרה לנו בלי להתבלבל: 'מכיוון שזה הילד הראשון שלכם, ואתם זוג מאוד צעיר, אם אתם מרגישים שאתם לא מסוגלים לגדל אותו, אתם יכולים להשאיר את התינוק בבית החולים'", היא מספרת. "היינו בהלם. מה, זו חולצה שקנינו ואנחנו יכולים להחזיר? זה רק החריף אצלי את הפחדים שאולי אנחנו עומדים לגדל איזו מפלצת".

יסמין גיא ובנה רום. תיארו לנו כאילו הוא מפלצת (צילום: אלעד גרשגורן)
יסמין גיא ובנה רום. תיארו לנו כאילו הוא מפלצת (צילום: אלעד גרשגורן)
במקרה שלה, הניסוח עוד היה עדין. כשגיטל סעדה, למשל, ילדה באותו בית חולים את יהלי, ניגשה לבן זוגה אחות התינוקייה, ולטענתה אמרה לו: "אתם חסרי אחריות שלא עשיתם בדיקות. חבל עליכם שתהרסו לעצמכם את המשפחה ואת הבית, אתם זוג צעיר. הרבה משפחות נפלו כמוכם". המסר, היא אומרת, היה ברור: אין לכם יכולת לגדל את הילדה, אולי כדאי להשאיר אותה בבית החולים.

הרבה משפחות נפלו כמוכם". גיטל סעדה ובתה יהלי (צילום: אלעד גרשגורן)
הרבה משפחות נפלו כמוכם". גיטל סעדה ובתה יהלי (צילום: אלעד גרשגורן)

נפגשנו איתן השבוע, 21 אמהות לילדים עם תסמונת דאון, שבזו אחר זו סיפרו איך הן חשו שבבית החולים — ומדובר כמעט בכל המרכזים הרפואיים בישראל — ממליצים להן, לעיתים בעדינות ולפעמים פחות, לנטוש את פרי בטנן. כמונו, הן אומרות, יש אולי הורים שלא היו מספיק חזקים, ולכן נטשו את הילדים והותירו למערכת להתמודד איתם.


"הופכים את הילד למפלצת"

תסמונת דאון נובעת מטריזומיה (כלומר, שלושה עותקים של התא במקום שניים במקרה רגיל) של כרומוזום מספר 21. הלוקים בתסמונת מתאפיינים בעיכוב התפתחותי, מראה ייחודי, קשיים בדיבור והפרעות בריאותיות שונות. תוחלת החיים של הלוקים בתסמונת עלתה דרמטית בשנים האחרונות ועומדת כיום על כ־50 שנה, בזכות התקדמות הרפואה.

את התסמונת ניתן לגלות בוודאות באמצעות בדיקת מי שפיר או בדיקת סיסי שליה, אך מכיוון שהבדיקות הללו פולשניות, הורים רבים בוחרים לערוך אותן רק אם האמהות בקבוצת הסיכון (היריון מעל גיל 35, נטייה גנטית של ההורים). ברוב המקרים שבהם מתגלה התסמונת, מוצע לנשים לסיים את ההיריון. על כן, רוב התינוקות הללו בישראל הם תוצאה של הימנעות מבדיקה, או הימנעות מהפלה.

תופעת נטישת התינוקות אינה חדשה, רק בשבועות האחרונים נרשמו שני מקרים כאלה ומדי שנה ננטשים בבתי החולים בארץ מספר תינוקות שנולדו עם תסמונת דאון. הורים רבים חשים שחרב עליהם עולמם, ומשאירים את הבעיה למישהו אחר. ההנחה היא שאם מישהו ייקח תינוק כזה מיוזמתו, הוא יטפל בו טוב יותר.

כעת, על פי העדויות, מתברר שגם בתי החולים, שדווקא אמורים לעודד את ההורים ולחזק אותם בסיטואציה הלא פשוטה, שותפים לעיתים לאחריות לנטישה, לכל הפחות בשל חוסר רגישות. מי שמנהלת את המאבק למניעת נטישת התינוקות, והחלה לאסוף את העדויות, היא סיגל דוד־בוקסדורף, מייסדת עמותת "תסמותק".

"באוקטובר 2012, כשילדתי את בני נועם־אשר, נפלו עליי השמיים בשל האופן שבו בישרו לי שלנועם יש תסמונת דאון", היא אומרת. "יצאתי מבית החולים באבל ולא הצלחתי לראות עד כמה נועם הוא תינוק בריא, שלם ויפהפה. במהלך חופשת הלידה הבנתי שהדרך שבה בישרו לי היא קטלנית ומזעזעת, ועליי לשנות את הנוהל הזה. בשנים האחרונות, תוך כדי ייסוד העמותה, התגלו לי סיפורים מזוויעים על אמהות שרגע לאחר הלידה, הציעו להם אנשי צוות בבתי החולים לנטוש את האוצר היקר. כאמא גאה לנועם, נשבעתי שאלחם להעלות את המודעות לילדי תסמונת דאון, ובנוסף אנסה לחולל שינוי ביחס בבתי החולים".

נעמי, בתם השנייה של עידית ויניב אוחיון, נולדה לפני ארבע שנים בבית החולים שערי צדק. "חיכנו לה שש שנים, אחרי טיפולי הפריה לא פשוטים", אומרת עידית. "העברתי את ההיריון בציפייה שהחלום שלי עומד להתגשם ואני מרחיבה את המשפחה. כשהגיע הזמן המיוחל, בעקבות מצג עכוז, הוחלט על ניתוח קיסרי. בזמן שהוציאו את נעמי התבוננתי בה וראיתי שהעיניים שלה טיפה מלוכסנות. היה שקט מקפיא כזה בחדר הניתוח, קלטתי שמשהו לא תקין ופרצתי בבכי. הצוות הרפואי הראה לי אותה מרחוק, לא נתנו לי להחזיק אותה. ואז אחד מאנשי הצוות פנה אליי ואמר בצורה אטומה וחסרת רגישות: 'אם היא עם תסמונת דאון, מה תעשי?'".

כשהבינה שלנעמי יש תסמונת דאון, חרב על עידית עולמה. "לאחר כמה ימים של בכי החזקתי את הבובה המתוקה בידיים והחלטתי שאם היא בחרה בי, אני חייבת להעניק לה את כולי", היא אומרת. "הבנתי שזו משימה לא פשוטה, ואז אחד הרופאים בפגייה שאל אותנו: 'אתם רוצים להשאיר אותה?' היינו המומים. מה זאת אומרת, 'להשאיר'. איך בכלל מעיזים לשאול הורים שאלה כזאת".

כחוזרת בתשובה, לעידית יש מסר גם לרבנים, שעומדים לעיתים מאחורי הנחיות או אישור לנטוש ילדים עם התסמונת. "לא הייתי עושה הפלה, מסיבות הלכתיות, אבל צריך לעשות רענון בקרב הרבנים, שיפסיקו לתת הנחיות להורים לנטוש את הילדים ולהעביר אותם למשפחות אומנה", היא אומרת. "ברגע שזה ייפסק, ושגם הצוותים הרפואיים יהיו אמפתיים יותר, הכל ישתנה. במקום להפחיד את ההורים, רצוי לתדרך ולהנחות אותם".

"אפשר לבצע לידה שקטה"

ורד בראל, אם חד־הורית לשני ילדים, ילדה את תהל בבית החולים בילינסון בתל־אביב. "כשקיבלתי את התשובה הסופית, התחילו להסביר לי מה המשמעות", היא אומרת. "אמרו לי שהיא יכולה לסבול מסרטן ומסוכרת, לא תלך ולא תדבר ותחולת החיים שלה תהיה קצרה. ואז העובדת הסוציאלית אמרה: 'מה את מחליטה?' לא הבנתי, מה אני אמורה להחליט, אז היא חידדה: 'את לוקחת או משאירה אותה?' הייתי בשוק".

לדבריה, העובדת הסוציאלית זיהתה את מצוקתה, והרחיבה: "היא אמרה לי ששולחים אותה לאומנה, ושאני יכולה תוך שישה חודשים להתחרט. אני מבינה שיש אמהות שמסיבות שונות לא מסוגלות להתמודד עם ילד שיש לו צרכים מיוחדים, ואני מכבדת אותן. אבל צריך לתת לכל אמא לעכל את הבשורה, ולא לקפוץ ולהציע לנטוש. כשהילדה שלי חגגה יום הולדת שלוש, חזרתי לבית החולים והראיתי לצוות הרפואי איזו ילדה נפלאה יש לי. יפהפייה, מדברת שוטף, הולכת. לא סובלת משום מחלה שהפחידו אותי. ועל הילדה הזו הציעו לי לוותר?"

שלום־דובער, הקטן מבין שמונת ילדיהם של יפעת והראל שמח, נולד בבילינסון לפני חמש וחצי שנים. לדברי יפעת, בשבוע ה־34 להיריון, בשל חשד למעיים מורחבים, העלו הרופאים את האפשרות שמדובר בתסמונת דאון והציעו לה לערוך בדיקה מאוחרת. "מה זה יעזור, שאלתי, והרופא אמר: 'אפשר לבצע גם לידה שקטה'. הייתי מזועזעת", היא נזכרת. כשילדה כעבור כמה שבועות — "ידעתי מיד שיש לי 'תסמותק'" — היא דרשה שיניחו את התינוק עליה וידעה שהיא תגדל אותו בכל מקרה באהבה.



"קיבלנו מתנה". הראל שמח ובנו שלום־דובער (צילום: אלעד גרשגורן)
"קיבלנו מתנה". הראל שמח ובנו שלום־דובער (צילום: אלעד גרשגורן)
לטענתה, בימים הבאים, בזמן ששלום־דובער שהה בפגייה בבית החולים שניידר, פנתה אליה עובדת סוציאלית והציגה בפניה "כל מיני ארגונים", ואחר כך שאלה באדישות: אז את לוקחת אותו? "בעלי ואני היינו בשוק", היא אומרת. "הסתכלנו אחד על השנייה ואמרנו בנחרצות שברור שניקח אותו איתנו. היום אני יודעת שקיבלנו מתנה. רק לאחרונה, הבת הגדולה שלי קראה שיש תינוקות שננטשו בשני בתי חולים בארץ, ושאלה אם נוכל לקחת אותם אלינו ולהיות להם משפחה. ככה מלמדים לקבל את השונה".

העדויות הולכות ומצטברות. שמו של בית החולים מעייני הישועה, שבו יולדות נשים חרדיות רבות, חוזר שוב ושוב. חני בדלנדר, למשל, ילדה שם את רובי, אחד משבעת ילדיה. "הרופא שאל אותנו אם אנחנו רוצים להשאיר שם את הילד", היא מספרת, "ולפני שהשתחררנו מבית החולים הוא תיאר לנו שורה ארוכה של מחלות, ואחריו העובדת הסוציאלית נכנסה ואמר לנו: 'אתם עדיין צעירים, בתחילת החיים. יש לכם אפשרות להשאיר את התינוק בבית החולים'. סירבנו להאמין שזה אפשרי. זה בלתי נתפס שניסו בעצם להניא אותנו מהרעיון לגדל בעצמנו את התינוק. חייבים להפסיק את הנוהל הזה".

ואז העו"ס אמרה: "את יכולה להשאיר את התינוק כאן" , איריס ליפשיץ קליגר , ynet , 27.08.2017

עפרה ענקרי על ועדות החלטה


22.07.2017 - ועדות ההחלטה מתנהלות בצורה לא הוגנת מול המשפחות בהוצאת הילדים מהבית, כך נקבע גם בועדת גילת שחקרה בנושא ואף אחת מהמלצותיה לא יושמה ע"י משרד הרווחה.

מדוע העובדת הסוציאלית מוציאה 5 ילדים מהבית

01.12.2016 - למדיניות מעוררת המחלוקת של משרד הרווחה בנוגע להוצאת ילדים מרשות הוריהם, מורן שכניק מביאה את סיפורה של משפחה שמתארת כיצד עובדת סוציאלית מנסה להשפיע על חוות הדעת של גורמים במערכת החינוך.


יחצנות משרד הרווחה ע"ח ניצולי השואה

התקציב הנעלם של משרד הרווחה , עקיבא ווייס , כאן ערוץ 1 , 13 באוגוסט 2017
משרד הרווחה הכריז בתשדיר חדש ברדיו על מימון טיפולי שיניים וחימום ביתי, אבל בלשכות הרווחה לא שמעו על זה
לאחרונה עלה בתחנות הרדיו תשדיר חדש של משרד הרווחה עם בשורה משמחת: "ניצולי השואה ובני המשפחות היקרים. העמדנו לפניכם תקציב תמיכה לטיפולי שיניים, מכשירי שמיעה, חימום ביתי, עזרה בציוד וריהוט או כל צורך מיוחד אחר. כל הוצאה כזאת תשולם במלואה על ידי המדינה. אנחנו כאן למענכם, למענה אנושי פנו ל-118 משרד העבודה והרווחה או באתר המשרד. נותנים באהבה לניצולי השואה".



בימים האחרונים הגיעו לידי "כאן באמת" תלונות מאזרחים, שפנו למספר הטלפון שפורסם בתשדיר וללשכות הרווחה בערים וגילו שאף אחד לא מכיר את המענק הזה.

"שמעתי את תשדיר הרדיו של משרד הרווחה וחשבתי שהוא רלוונטי למצבי", מספרת ורד (שם בדוי) ל"כאן באמת". "לאחרונה רמת השמיעה של אבא שלי ירדה משמעותית ואנחנו נאלצים לקנות לו מכשירי שמיעה, מדובר בהוצאה משמעותית של אלפי שקלים. פניתי למוקד שפורסם ברדיו ושם לא שמעו על המבצע או המענק שפורסם. במוקד הפנו אותי ללשכת הרווחה אבל גם שם לא שמעו על המענק המדובר, אם כי עזרו לנו במסגרת אחרת".

פנייה שלנו ללשכת הרווחה באזור בית הכרם בירושלים נתקלה בתגובה זהה. התקשרנו כדי לברר מהו התקציב, שלפי התשדיר החדש, יכול לקבל ניצול שואה שזקוק למכשיר שמיעה. בלשכה לא הכירו את התשדיר: "יש אצלנו בלשכה כל מיני עזרות כלכליות לקשישים ולניצולי שואה. לגבי התשדיר הספציפי הזה, אני לא יודעת על מה מדובר, אבל אין לי בעיה לברר את זה. עושים תשדירים על כל מיני הטבות שאנחנו לא מיודעים לגביהם, אבל תגיד לי יותר פרטים ונראה איך אני יכולה לעזור בכל זאת".
לא שמעת על התשדיר החדש?
"אני אישית לא. אני יכולה לשאול פה עובדים אחרים אם הם שמעו"

משרד הרווחה אמנם פועל כדי שהציבור יהיה מודע לזכויות שלו, אך בדרך מסתבר שהוא שכח לעדכן את העובדים שלו בכך.

עדות שולמית מליק בפרשת ילדי תימן: "באתי בבוקר והתינוקות לא היו"

עדות דרמטית של שולמית מליק  בפרשת ילדי תימן: "באתי בבוקר והתינוקות לא היו" , 11.08.2017 , ידיעות אחרונות , תמר קפלנסקי

להורדת / צפיה בכתבה המלאה מ- 7 ימים הקלק כאן

היא הייתה מטפלת בת 18 במעברת קדימה. כעת, 66 שנים אחרי, שולמית מליק שוברת שתיקה ובעדות שמתפרסמת היום ב"ידיעות אחרונות" מתארת את שאירע בבית התינוקות: "ידעתי שכל פעם אחרי שמגיעה קבוצת נשים מחו"ל, היו נעלמים לי תינוקות. זה היו אנשים אחרי מחנות, שלא יכלו ללדת ילדים"



"היו מגיעות לבית התינוקות קבוצות של נשים מחוץ לארץ. ידעתי שכל פעם שמגיעה משלחת, אחרי יום-יומיים היו נעלמים לי תינוקות: כל פעם ילד, עוד ילדה, עוד מישהי. באתי בבוקר והם לא היו. בהתחלה חשבתי שלא הביאו אותם. לא עלה בדעתי שמישהו יכול לתת ילד או לקנות ילד. אחר כך התחלתי לחשוד".

בגיל 83, שולמית מליק כבר לא יכולה לשתוק עוד. בעדות דרמטית וראשונה מסוגה, שמתפרסמת היום (ו') במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", היא מספרת, בפנים גלויות ובשם מלא, את מה שקרה לפני 66 שנה, כשעבדה בבית התינוקות במעברת קדימה: מליק ראתה איך פעוטות נמסרים לזרים בזמן שהוריהם בעבודה, ושמעה את זעקת האמהות שחזרו וגילו שילדיהן אינם. עדותה שופכת אור חדש על פרשת ילדי תימן.

בדצמבר 1951 החלה שולמית, אז בת 18, לעבוד בבית התינוקות שהיה שייך למפלגת הפועל המזרחי ופעל ליד מעברת קדימה. מהר מאוד הבחינה במשלחות הנשים שהגיעו למעברה מחו"ל. "אמרו לנו: היום תבוא משלחת, תלבישו יפה את הילדים. הן היו עוברות בין החדרים ומסתכלות. זאת הייתה אומרת: יש לו עיניים יפות. או: מממ... זה יהיה גבוה. הן באו לאמץ ילדים פה. אלה היו אנשים אחרי מחנות, שלא יכלו ללדת ילדים. אני רק הייתי מקשיבה. אסור היה לי לדבר".

מליק מספרת כי להורים היו אומרים שהילד בבית חולים: "זה מה שאמרו לי להגיד. שהילד חולה". לדבריה, היא ראתה את תהליך ה"אימוץ": "כן, כן. הלבשתי את הילד, ואז באו האחראית והגברת (ה"מאמצת" - ת"ק) ונתתי דף, אילו חיסונים הוא קיבל והכול. אף אחד לא אמר לי שלוקחים אותו לאימוץ. זאת הייתה ההרגשה שלי, כי הילד לא היה חוזר. הבנתי שלוקחים את הילד, כמו מתנה כזאת".

וילד אחד נשאר בראשה כל אותם שנים. "ציון הוא בלב שלי. הייתי באה בבוקר לעבודה. בזמן שהייתי מנגבת רגליים מהבוץ - הוא רק היה שומע את הקול שלי ומתחיל לרקוד עם המיטה עד שהגיע עם המיטה לדלת", מספרת מליק שעבדה אז כמטפלת. "מי שלקח אותו לקח ילד מקסים. מלא חיים הילד הזה היה".

מליק סיפרה כי אמרו לה שהיה לו חום גבוה, "אבל הוא היה בריא. אני השארתי אותו בריא. הוא אף פעם לא היה חולה". לדבריה, "את ציון אני לא שוכחת. חשבתי שתמיד נהיה בקשר, כזאת אהבה הייתה לי אליו. אבל לקחת אותו? איך אפשר לחשוב על דברים כאלה".

לדבריה, זה לא המקרה היחיד של ילד בריא שנאמר לה שהוא חולה. "היו אולי חמישה-שישה בתקופה שעבדתי שם", היא אומרת ושוללת את הטענות לפיהם מדובר במקרים ספורים. "אלו לא היו מקרים בודדים, זאת הייתה שיטה".  מליק מספרת כי רק אחרי שנים רבות, עקב הפרסומים על הפרשה, הבינה לאן נעלמו התינוקות. "יש הרבה שיודעים מזה", היא אומרת. "מה, אני הייתי יחידה שם?".

היא משחזרת את ביקורי הנשים ואומרת: "אישה מבוגרת באה עם אישה צעירה והן התייעצו על הילדים. זה יפה, זה לא יפה. זה היה חשוד. כל הזמן הייתי שומעת - לקחו לבית חולים. ראיתי שזה מסריח, כל העניין הזה. אפילו שהייתי רק בת 18. אבל זו הייתה העבודה שלי, ושתקתי".

מליק מפרטת בעדותה מקרים נוספים שבהם נכחה כשפעוטות מבית התינוקות נמסרו לזרים - ולא שבו. "זו פעם ראשונה שקמה מישהי וביוזמתה מעידה שנכחה במסירות של ילדים כשידוע שלילדים יש הורים, ולהורים נאמר שהילד חולה", אומרת נעמה קטיעי מעמותת עמר"ם, החוקרת את פרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן. "בניגוד לעדויות קודמות, שולמית מעידה ישירות בפני הציבור, בפירוט חסר תקדים למיטב ידיעתנו, ועומדת באומץ רב חשופה בכיכר העיר".

 להורדת / צפיה בכתבה המלאה מ- 7 ימים הקלק כאן ת1ת2ת3ת4ת5ת6

רחל חמיאס לא איתנו - יהי זכרה ברוך


מתוך סטטוס פייסבוק חיבוק רשתי - מלאכי הילדים מוטי ולורי לחופש נולדו ,04.08.2017

כתבה נחמה דר

אתמול בלוויה של רחל חמיאס הגיעו בני משפחה וחברים רבים ללוות אותה בדרכה האחרונה היישר לשערי גן עדן לאור נסיבות חייה והיסורים הקשים שעברה.

את בנה הקטן חטפו מהבית בגיל ארבע בטענות הזויות. את הגדול השאירו אצל האם.

אילן ערב ואני הלכנו לשמוע ולצלם את סיפור חייה.

הסרט מטעמים שונים לא יצא לפרסום. בעזרת השם יצא בקרוב.
חמש שנים רחל נלחמה להשיב את בנה. לאחר חמש שנים בעזרת מוטי לייבל ו לורי שם טוב הבן ניצל ושב למקומו הטבעי. הביתה. היישר לחיק אמו האוהבת.
לאורך הדרך עד הניצחון והשבת בנה ליוו אותה עופרה ענקרי ועורך הדין יוסי נקר ועל כך תודה וברכה.
כעבור זמן קצר לאחר המלחמות כשהגיע הרגע לנוח על זרי הדפנה תקפה אותה המלחמה והכריעה את גופה.
שנה לאחר הכרזת הניצחון רחל נפלה שלל בקרב מול הרווחה.
רחל אינה הראשונה ולצערי כנראה גם לא תהיה הראשונה שמסיימת את הקרב בחידלון ומוות.
כשהגעתי לבקר את רחל בימיה האחרונים ראיתי אישה מיוסרת עם עיניים מאירות שכולה תפילה והודיה לבורא עולם.
עיניה זהרו ככובים שבשמיים כשהיא שרה את שירי התפילות.
ואז היא קראה לי אליה וביקשה "תתמקדו" היא לחשה "תצילו את הילדים כל שאר המלחמות לא חשובות. הילדים"
הבטחתי לה על ערש דווי שאעשה כל מה שביכולתי כאדם להמשיך ולהלחם בסחר בילדים.
חברים זו צוואה של שכיב מרע. ואני תפילה שבעזרתכם רחל חמיאס ובנה יהיו הקורבן האחרון של הסחר בילדים.










משרד הרווחה - דרכי רמיה לסחר בילדים

משרד הרווחה - דרכי רמיה לסחר בילדים