במקום טיפול: אסירות עם בעיות פסיכיאטריות נשלחות לבידוד , אדיר ינקו, 02.11.17 , ynet
אפליה בשב"ס: בניגוד לאסירים גברים המועברים למרכז מקצועי לבריאות נפש, לנשים המתמודדות עם בעיות דומות אין פתרון. התוצאה: העברתן לאגף ההפרדה הקשה בנווה תרצה: "המערכת לא יודעת להתמודד איתן, מצבן מחמיר". שב"ס: "האסירות מוחזקות בנפרד, אך לא בתנאי הפרדה מבחינת הפעילות בבית הסוהר"
שעה אחת ביום מחוץ לתא הזעיר - זה הזמן הקצוב לאסירות המוחזקות בבידוד מוחלט באגף ההפרדה של כלא הנשים נווה תרצה. בשעה הזאת הן יוצאות לחצר ולא פוגשות איש. לכליאה באגף זה יש השלכות משמעותיות על מצבן הנפשי ובעיקר על סיכויי השיקום שלהן בעתיד, מה גם שמלכתחילה לא בטוח שכולן אמורות להיות שם. רבות מהן מוצאות את עצמן נשלחות לבידוד, לעיתים לפרקי זמן ארוכים, רק משום שהן מתמודדות עם בעיות נפשיות. אסירים גברים המאובחנים עם בעיות נפשיות קשות מועברים לרוב למרכז הרפואי לבריאות הנפש (מב"ן) הנמצא בכלא ניצן ברמלה, שם הם לא שוהים בבידוד. מנגד, בכלא הנשים היחיד בישראל אין מב"ן, והתוצאה היא אפליה קשה: בשעה שהגברים מקבלים סיוע מקצועי מקיף, ליווי ותמיכה, האסירות מוצאות עצמן בבידוד. עו"ד מיכל עורקבי מהסנגוריה הציבורית מייצגת כבר זמן רב אסירה הלוקה בנפשה.
"ה'פאשלה' היחידה שלה היא שהיא אישה", אומרת עורקבי. האסירה שאותה היא מייצגת נשלחה לנווה תרצה ושהתה באגף רגיל. לאחר זמן מה, כשהחמיר מצבה הנפשי, היא נשלחה לבידוד. "אם היא הייתה אסיר ולא אסירה, היא הייתה מרצה את העונש שלה במב"ן או במגן, אגף הצמוד למב"ן לאסירים בתנאי השגחה יותר הדוקים", מוסיפה עו"ד עורקבי. "שב"ס מתנהג אליה כאילו היא אסירה רגילה, והיא לא. אני יודעת שגררו אותה, התיזו עליה גז פלפל ואזקו אותה. היא הייתה קשורה כמו חיה. היא נפצעה ברמה כזאת שניתנה הוראה לאשפז אותה בחוץ".
מה היא סיפרה לך על הבידוד?
"היא סיפרה שכל הזמן מענישים אותה והיא בכלל לא מצליחה להבין למה. למערכת פשוט אין מושג איך להתמודד איתה, ומצבה מתדרדר".
בדו"ח של הסנגוריה הציבורית מ-2012 בנושא הפרדת אסירים נקבע כי "בישראל ננקטת גישה מופרזת של הפרדת אסירים, המתעלמת מתוצאותיה הקשות של ההפרדה ומהתנאים הפיזיים הקשים הנלווים אליה". בנוסף המליצה הסנגוריה על "קביעת חריג מפורש שלפיו אין להחזיק בהפרדה אסירים החולים במחלת נפש או הסובלים מהפרעה נפשית חמורה".
בדו"ח נוסף מ-2016 הביעה הסנגוריה הציבורית תקווה שהנושא יעוגן בחקיקה. "הבידוד הוא ממש ניתוק מכל אינטראקציה ומהעולם החיצון", אומרת המשנה לסנגור הציבורי הארצי, ד"ר חגית לרנאו. "זה בעצם הכוח של אגפי ההפרדה, ולכן זה עלול להיות הרסני כלפי כל אדם, אבל במיוחד עבור אנשים עם בעיות נפשיות. במקרה הזה אנחנו עדים לאפליה בוטה בין האסירים והאסירות. העובדה שנשים עם בעיות נפשיות קשות מוחזקות בהפרדה זו ממש בעיה. ברור שאי אפשר לתת למצב הזה להמשיך להתקיים".
לפני כמה שבועות קיבל ח"כ יואל חסון (המחנה הציוני) פנייה מאסירה הלוקה בנפשה שנשלחה לאגף ההפרדה בנווה תרצה. "לא היה בי ספק שמדובר במחדל", אומר ח"כ חסון. "אסירים במדינה דמוקרטית זכאים לזכויות בסיסיות. בידוד הוא אמצעי קיצוני וחריף שצריך לשמש רק במקרים שיש סכנה לאסירה עצמה או לסביבתה. לא ייתכן שהיא תושם בבידוד רק כי למערכת אין אפשרות לטפל בה. אי אפשר לגלגל את האחריות על האסירות".
לאחר התערבות גורמים שונים ולחץ שהפעיל ח"כ חסון יחד עם פעילים חברתיים, שוחררה העצורה לטיפול בבית חולים מחוץ לכותלי בית הסוהר.
אפליה בשב"ס: בניגוד לאסירים גברים המועברים למרכז מקצועי לבריאות נפש, לנשים המתמודדות עם בעיות דומות אין פתרון. התוצאה: העברתן לאגף ההפרדה הקשה בנווה תרצה: "המערכת לא יודעת להתמודד איתן, מצבן מחמיר". שב"ס: "האסירות מוחזקות בנפרד, אך לא בתנאי הפרדה מבחינת הפעילות בבית הסוהר"
שעה אחת ביום מחוץ לתא הזעיר - זה הזמן הקצוב לאסירות המוחזקות בבידוד מוחלט באגף ההפרדה של כלא הנשים נווה תרצה. בשעה הזאת הן יוצאות לחצר ולא פוגשות איש. לכליאה באגף זה יש השלכות משמעותיות על מצבן הנפשי ובעיקר על סיכויי השיקום שלהן בעתיד, מה גם שמלכתחילה לא בטוח שכולן אמורות להיות שם. רבות מהן מוצאות את עצמן נשלחות לבידוד, לעיתים לפרקי זמן ארוכים, רק משום שהן מתמודדות עם בעיות נפשיות. אסירים גברים המאובחנים עם בעיות נפשיות קשות מועברים לרוב למרכז הרפואי לבריאות הנפש (מב"ן) הנמצא בכלא ניצן ברמלה, שם הם לא שוהים בבידוד. מנגד, בכלא הנשים היחיד בישראל אין מב"ן, והתוצאה היא אפליה קשה: בשעה שהגברים מקבלים סיוע מקצועי מקיף, ליווי ותמיכה, האסירות מוצאות עצמן בבידוד. עו"ד מיכל עורקבי מהסנגוריה הציבורית מייצגת כבר זמן רב אסירה הלוקה בנפשה.
"ה'פאשלה' היחידה שלה היא שהיא אישה", אומרת עורקבי. האסירה שאותה היא מייצגת נשלחה לנווה תרצה ושהתה באגף רגיל. לאחר זמן מה, כשהחמיר מצבה הנפשי, היא נשלחה לבידוד. "אם היא הייתה אסיר ולא אסירה, היא הייתה מרצה את העונש שלה במב"ן או במגן, אגף הצמוד למב"ן לאסירים בתנאי השגחה יותר הדוקים", מוסיפה עו"ד עורקבי. "שב"ס מתנהג אליה כאילו היא אסירה רגילה, והיא לא. אני יודעת שגררו אותה, התיזו עליה גז פלפל ואזקו אותה. היא הייתה קשורה כמו חיה. היא נפצעה ברמה כזאת שניתנה הוראה לאשפז אותה בחוץ".
מה היא סיפרה לך על הבידוד?
"היא סיפרה שכל הזמן מענישים אותה והיא בכלל לא מצליחה להבין למה. למערכת פשוט אין מושג איך להתמודד איתה, ומצבה מתדרדר".
בדו"ח של הסנגוריה הציבורית מ-2012 בנושא הפרדת אסירים נקבע כי "בישראל ננקטת גישה מופרזת של הפרדת אסירים, המתעלמת מתוצאותיה הקשות של ההפרדה ומהתנאים הפיזיים הקשים הנלווים אליה". בנוסף המליצה הסנגוריה על "קביעת חריג מפורש שלפיו אין להחזיק בהפרדה אסירים החולים במחלת נפש או הסובלים מהפרעה נפשית חמורה".
בדו"ח נוסף מ-2016 הביעה הסנגוריה הציבורית תקווה שהנושא יעוגן בחקיקה. "הבידוד הוא ממש ניתוק מכל אינטראקציה ומהעולם החיצון", אומרת המשנה לסנגור הציבורי הארצי, ד"ר חגית לרנאו. "זה בעצם הכוח של אגפי ההפרדה, ולכן זה עלול להיות הרסני כלפי כל אדם, אבל במיוחד עבור אנשים עם בעיות נפשיות. במקרה הזה אנחנו עדים לאפליה בוטה בין האסירים והאסירות. העובדה שנשים עם בעיות נפשיות קשות מוחזקות בהפרדה זו ממש בעיה. ברור שאי אפשר לתת למצב הזה להמשיך להתקיים".
לפני כמה שבועות קיבל ח"כ יואל חסון (המחנה הציוני) פנייה מאסירה הלוקה בנפשה שנשלחה לאגף ההפרדה בנווה תרצה. "לא היה בי ספק שמדובר במחדל", אומר ח"כ חסון. "אסירים במדינה דמוקרטית זכאים לזכויות בסיסיות. בידוד הוא אמצעי קיצוני וחריף שצריך לשמש רק במקרים שיש סכנה לאסירה עצמה או לסביבתה. לא ייתכן שהיא תושם בבידוד רק כי למערכת אין אפשרות לטפל בה. אי אפשר לגלגל את האחריות על האסירות".
לאחר התערבות גורמים שונים ולחץ שהפעיל ח"כ חסון יחד עם פעילים חברתיים, שוחררה העצורה לטיפול בבית חולים מחוץ לכותלי בית הסוהר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה